בסוף פרשת בלק, קראנו "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח-ט). את תגובת ה' למעשה פינחס, קוראים אני השבוע: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (כה, יא).
בהפטרה שנבחרה לפרשת פינחס, קוראים אנו את דברי אליהו לאחר ש"שחט" את נביאי הבעל בנחל קישון: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלאכים א' יט, יד).
במדרש, קוראים אנו דבר מפתיע: "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו". ממשיך ומסביר המדרש: "אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא'". (מדרש אגדה (בובר) במדבר כה).
בהפטרה שנבחרה לפרשת פינחס, קוראים אנו את דברי אליהו לאחר ש"שחט" את נביאי הבעל בנחל קישון: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלאכים א' יט, יד).
במדרש, קוראים אנו דבר מפתיע: "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו". ממשיך ומסביר המדרש: "אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא'". (מדרש אגדה (בובר) במדבר כה).
רעיון זה גם מצא את ביטויו בתרגום יונתן לפסוק: "וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (שמות ו, יח):
וּבְנוֹי דִקְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִיאֵל וּשְׁנֵי חַיוֹי דִקְהָת חֲסִידָא מְאָה וּתְלָתִין וּתְלַת שְׁנִין חַיָיא עַד דְחָמָא יַת פִּינְחָס הוּא אֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דְעָתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא לְגָלוּתָא דְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא [ובניו של קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים].
תופעה מדרשית דומה מוצאים אנו בקשר לדמות נוספת בפרשת פנחס: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (במדבר כו, מו). על שרח בת אשר אומר תרגום יונתן: "וְשׁוּם בְּרַת אָשֵׁר סָרַח דְאַדְבְּרַת בְּשִׁיתִּין רִיבְוָן מַלְאָכִין וְאִיתְעָלַת לְגִנְתָא דְעֵדֶן בְּחַיָיהָא מִן בִּגְלַל דְבַשְׂרַת יַת יַעֲקֹב דְעַד כְּדוּן יוֹסֵף קְיַים" [ושם בת אשר סרח שׁנִלקחה בשִׁשׁים ריבוא מלאכים ועלתה לגן עדן בחייה בִגלל שׁבישׂרה ליעקב שעוד יוסף חי]. במקום אחר, לומדים אנו: "ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יג). והנה, לדעת רש"י, המבקש להסביר למה שמה מופיע בפרשת פנחס: "לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן". לפי אגדות אלה, יוצא ששרח נולדה לפני ירידת בני ישראל מצרימה, יצאה ביציאת מצרים, ועודנה נותרה בחיים בעת חלוקת הארץ.
1. הדמיון הלשוני בין סיפורי פנחס ואליהו ברור לעין, אך נראה כי את רעיון אריכות הימים של פנחס תלו בעלי המדרש במלים 'כהנת עולם' בפסוק "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה, יג). מה בקשו חז"ל ללמדנו ביצירת זהות זאת בין פינחס לבין אליהו? מה כוונת המדרש במלה 'אתה' באומרו: "אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם"?
.2 מעצם היותה בת אשר, ברור למה סביר היה ליחס את לידת שרח לתקופה שלפני הירידה למצרים, אך מאיזה סיבות מצאו חז"ל לומר שהיא עודנה היתה בחיים גם בתקופת המדבר? האם הופעת שמה בפרשת במדבר מחייבת מסקנה זו?
3. רמב"ן מסביר את הופעת שמה של שרח בפרשה בכך ששרח היתה בתה של אשת אשר מבעל קודם שמת ללא בנים. בכך מסביר רמב"ן ששרח בת אשר הוזכרה כאן כי דינה היה כדין בנות צלפחד. האם גישה זו מחייבת שהיא עדיין היתה בין החיים? איזה ערכים נוספים ניתן ללמוד מגישתו של הרמב"ן?4. האם נכון לראות במדרשים השונים כמשקפים עובדות אשר ניתן לחברן יחד ליצירת תמונה הסטורית, או האם יש לקרוא כל מדרש כיחידה נפרדת הבאה להעביר מסר ערכי עצמאי?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
